ולודרום ד'איבר

ולודרום ד'איבר (מילולית: "ולודרום חורף". בצרפתית: Vélodrome d'Hiver, או בקיצור Vel' d'Hiv) היה זירה סגורה למרוצי אופני מסלול שניצב בפינת שדרת דה גרנל ורחוב Rue Nélaton ברובע החמישה-עשר של פריז, סמוך לנהר הסן, לא רחוק ממגדל אייפל. המקום שימש גם לאירועי הוקי קרח, איגרוף, היאבקות, גלגיליות ומופעי קרקס, על מנת לאפשר פעילות ספורטיבית בחורף. המקום נחנך ב-1909 והיה אחד ממתקני אולימפיאדת פריז (1924). אולם עיקר פרסומו הגיע מהיותו נקודת הריכוז אליה הובלו יהודי פריז ביולי 1942 באירוע שנודע כ"מצוד ול ד'איבר", וממנו הובלו למחנות הריכוז דראנסי וקומפיין ומהם לאושוויץ. הוולודרום עלה באש במאי 1959 ונהרס כליל בעקבות כך. במקום נמצאת כיום כיכר עירונית בשם Place des Martyrs-Juifs-du-Vélodrome-d'Hiver (כיכר הקדושים היהודים של הוולודרום) ובה אנדרטה המנציחה את סיפורם.

עד מלחמת העולם השנייה

שורשי הוולודרום במבנה שהוקם עבור התערוכה העולמית של פריז (1900). לאחר סיום התערוכה, הגה אנרי דגראנז' (Henri Desgrange), מייסדו של הטור דה פראנס, את השימוש במקום כזירה סגורה למרוצי אופניים ופעילות ספורטיבית חורפית. המבנה הועמד להריסה ב-1909 כיוון שהסתיר את מגדל אייפל ובמקומו הוקם בסמוך הוולודרום ד'איבר. אורך מסלול הרכיבה הפנימי היה 250 מטרים והמקום יכול היה להכיל 20,000 צופים.

ב-13 בינואר 1913 התקיים במקום אירוע מרוץ אופניים לקבוצות של שישה ימים (Six jours de Paris), שהפך למסורת אהובה, במסגרתה הוענקו פרסים על ידי ידוענים שונים שצפו במירוץ (אחד האוהדים הנלהבים של האירוע היה ארנסט המינגוויי).

באולימפיאדת פריז (1924) שימש המקום לתחרויות האיגרוף, סייף, הרמת משקולות והיאבקות.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה המחליקה האמנותית והאלופה האולימפית הנורווגית סוניה הני לפתח מופעי ראווה ובידור בהחלקה על הקרח. אביה היה האמרגן והני עצמה ערכה את הכוריאוגרפיה של מופעים אלה שהועלו במקום. כן נודע המקום באותה תקופה במופעי קרקס.

במסגרת התערוכה העולמית של פריז (1937) התקיימו במקום מופעי ראווה (Naissance du Cité).

בעת מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – גירוש היהודים מפריז (1942)

ב-16 ביולי 1942, החל בשעה 4:00, נעצרו על ידי המשטרה הצרפתית, 13,152 יהודים, מתוכם 5,802 נשים ו-4,051 ילדים.

לאחר המעצר, חלק מהיהודים נלקחו באוטובוס למחנה כליאה במתחם דירות בפרבר הצפוני דראנסי. רוב המגורשים (מעל ל-8,000) נלקחו לוולודרום ד'איבר ששימש כבר בקיץ 1941 כבית כלא שבו נאספו 4,000 גברים יהודים לקראת שילוחם למחנות השמדה. היהודים שנעצרו הוחזקו בוולודרום ד'איבר בצפיפות איומה, תוך כדי השפלות, כמעט ללא מים ומזון וללא תנאים סניטריים, רק כמה רופאים ואחיות של הצלב האדום הורשו להיכנס. אלה שניסו לברוח נורו במקום. לאחר חמישה ימים נלקחו האסירים למחנות הריכוז דראנסי, קומפיין, פיטווייה ובון-לה-רולנד ומשם נשלחו רובם למחנות ההשמדה, בעיקר לאושוויץ.

היהודים שגורשו במסגרת הפעולה היוו כרבע מכלל 42,000 היהודים שנשלחו מצרפת לאושוויץ בשנת 1942, ומהם ניצלו בסוף המלחמה רק 811 איש.

לאחר המלחמה

ב-7 בנובמבר 1957 התקיים מרוץ שישה-הימים האחרון, בין מקבלי הפרסים באותו מרוץ היה ז'אק אנקטיל. מצבו של המבנה באותה עת היה כבר מוזנח וגגו דלף. ב-12 במאי 1959 הציג במקום סלבדור דאלי מיצירותיו במסגרת הפנינג אמנות. באחד מהלילות שלאחר מכן פרצה דליקה במקום שכילתה את רובו.

ולדרום ד'איבר נהרס עקב נזקי השריפה בשנת 1959. באותה שנה נתלה על אחד מבנייני הממשלה במקום שלט הנצחה המציין את המצוד אחר היהודים וריכוזם במקום. ב-1994 נחנכה אנדרטה באתר, פסל יצוק של מספר דמויות (ילדים, שני גברים, אשה בהריון) עם הכיתוב: "הרפובליקה הצרפתית במחווה לקורבנות הרדיפות הגזעניות והאנטישמיות שביצעו פשעים נגד האנושות תחת סמכותה של מה שמכונה מדינת צרפת'".

בקולנוע

הוולודרום מופיע (במסגרת ייצוג כתפאורה) בסרטים שנערכו על שואת יהודי פריז, בהם המפתח של שרה ונקודת איסוף.

קישורים חיצוניים

על מצוד ולודרום ד'איבר

• המצוד של אצטדיון החורף בתוך התערוכה פרקים בתולדות השואה בצרפת באתר יד ושם
• גירוש יהודים מפריז, יולי 1942 אוסף מסמכים באתר יד ושם
• מצוד ה"וול-ד'היב" (17-16 ביולי 1942) באתר עלומים
• עדות ז'ורז' וולרס במשפט אייכמן
• סקוט סייאר, ניו יורק טיימס, מסתכלים לעבר בעיניים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
• הולנד: גירוש יהודי פאריס הוא "פשע שבוצע בצרפת, בידי צרפת", באתר הארץ, 22 ביולי 2012
• זוכרים את ולודרום ד'איבר

הערות שוליים