ספריית הנשים

ספריית הנשים באוניברסיטת LSE היא ספרייה מרכזית מסוגה, ומהווה מרכז ומוזיאון לתולדות תנועות הנשים (פמיניזם בבריטניה) במאות ה-19 וה-20. לספריה היסטוריה רציפה מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 ואוסף "הליבה" שלה הגיע לספריה הנוכחית מספריית הנשים שהוקמה על ידי רות קוונדיש בנטינק בשנת 1909.

מאז 2013, עברה הספרייה תחת חסות בית הספר של לונדון כלכלה ומדעי המדינה (LSE), המנהל אותה כחלק מהספרייה הבריטית למדע המדינה ולכלכלה, בשטח ייעודי הקרוי "ספריית הנשים @ LSE".

סקירת האוספים

האוספים המודפסים בספריה מכילים למעלה מ־60,000 ספרים, עלונים וחוברות, מעל 3,500 כותרים של פרסומים (סדרות של מגזינים, וכתבי-עת), ויותר מ-500 זינים (עלונים שיוצאו לאור בהפקה ומימון עצמאי Zines). בנוסף לחומרי מחקר על היסטורית הנשים. יש בספריה ביוגרפיות, יצירות פופולריות, פרסומים ממשלתיים ויצירות ספרותיות. קיימים גם אוספים מיוחדים של גזרי עיתונים כמו אוסף ביקורות מעיתוני התקופה על ספרה של ג'ודית האבאק "נשים שלמדו באוניברסיטה".

אוסף המוצגים של הספרייה מכיל מעל 5,000 חפצים, כולל מעל 100 שלטים, צילומים, פוסטרים, תגים, בדים, וכלי קרמיקה השייכים לקמפיינים השונים של הסופרז'יסטיות. בספרייה קיימים מעל 500 ארכיונים, שונים בגודלם, של נשים פרטיות, ושל ארגוני נשים.

בפברואר 2007 צוינו לשבח האוספים של הספרייה על ידי מועצת המוזיאונים, הספריות והארכיונים בשל "חשיבותם הלאומית והבינלאומית המיוחדת". בשנת 2011, הוספו פריטים מארכיון הסופרג'יזם בספריה לרשימות אונסק"ו כ"מורשת המתועדת של התנועה הסופרז'יסטית בבריטניה, 1865 - 1928".

היסטוריה

האגודה הלונדונית של הסופרז'יסטיות / אגודת פוסאט

תחילתה של הספרייה באגודה הלונדונית לנשים סופרז'יסטיות, קבוצה שהוקמה בשנת 1867 במטרה לנהל קמפיין לקידום זכות בחירה לנשים. אוסף "הליבה" היה ספריית קוונדיש-בנטינק שהוקמה בשנת 1909 על ידי רות קבנדיש בנטינק. האוסף אורגן על ידי הספרנית הצעירה וורה דואי, שמונתה לתפקיד ב-1 בינואר 1926. בתקופה זאת, ובמשך שנים רבות לאחר מכן, נקראה הספרייה "ספריית השירות לנשים", בהתאמה לאגודה האחראית לשירות הנשים במלחמת העולם הראשונה. דואי ניהלה את הספרייה 41 שנה, והפכה אותה מספריה קטנה של אגודה למרכז משמעותי בעל מוניטין בינלאומי.

במקורה שכנה הספרייה בבניין ציבורי ברחוב מרשהאם שבסיטי של ווסטמינסטר. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הפך הבניין למרכז שירות לנשים, בקרבת בית הנבחרים. חברות האגודה והספרייה כללו סופרות כמו ורה בריטן ווירג'יניה וולף, ופוליטיקאיות כאלינור רת'בון.

במהלך מלחמת העולם השנייה ספג הבניין נזק מהפצצה, וכתוצאה מכך עד לשנת 1957 לא היה לספריה בית קבע. באותה שנה הועברה הספרייה לרחוב וילפרד, ליד תחנת ויקטוריה.

בשלב זה, שינו החברה והספרייה את שמם לאגודת פוסאט ולספריית פוסאט, לזכרה של הסופרז'יסטית המתונה המיליסנט גארט פוסאט, ובתה פיליפה פוסאטש, שהייתה אשת חינוך מוערכת ותמכה כספית האגודה.

המוסד הפוליטכני של לונדון / אוניברסיטת גילדהול בלונדון / אוניברסיטת מטרופוליטן בלונדון

בשנות ה-70 נקלעה אגודת פוסאט לקשיים בתחזוקת הספרייה. בשנת 1977 נרכשה הספרייה על ידי האוניברסיטה הפוליטכנית בלונדון, ששינתה את שמה בשנת 1992 לאוניברסיטת גילדוול בלונדון. לאחר מכן מוקמה הספרייה כמעט 25 שנה במרתף צפוף ומועד להצפות, ובו בזמן האוסף שלה והביקוש לשירותיה הלכו וגדלו, והקשרים בתוך המדינה ומחוצה לה התרחבו והסתעפו.

בשנת 1998 העניקה קרן הפיס לאוניברסיטה מענק בסך 4.2 מיליון לירות אנגליות לבניית בניין ספרייה חדש. האתר שנבחר, ברחוב אולד קאסל באלדגייט באיסט אנד לונדון, היה בעבר מכבסה. האדריכלים שימרו את החזית, אך שינו את שמו מ"ספריית פוסאט" ל"ספריית הנשים", המוסד החדש נפתח לקהל בפברואר 2002. הבניין תוכנן ונבנה על ידי משרד האדריכלים רייט ורייט. הוא כלל חדר קריאה עם מדפים פתוחים, אולם תצוגה לתערוכות, מספר חללים המיועדים לפעילויות חינוכיות, ואזור אחסון לאוספים המיוחדים. הבניין זכה בפרס המכון המלכותי לאדריכלים בריטים. באוגוסט אותה שנה התאחדה אוניברסיטת גילדהול בלונדון עם אוניברסיטת צפון לונדון וביחד הפכו לאוניברסיטת מטרופוליטן לונדון.

בחסות אוניברסיטת מטרופוליטן לונדון קיימה הספרייה תצוגות מתחלפות במוזיאון שלה. הנושאים שהוצגו היו זכות בחירה של נשים, מלכות יופי, עבודות משרד, פוליטיקה של שנות השמונים, שחרור נשים, עבודת נשים ומלאכות יד של נשים. התוכנית החינוכית והמוזיאלית של הספרייה בנושא הזנות הייתה מועמדת לפרס גולבנקיאן בשנת 2007. בספרייה התקיימו דיונים פומביים, הקרנת סרטים, קבוצות קריאה וקורסים קצרים, סיורים מודרכים ושיתופי פעולה עם בתי ספר וקבוצות קהילתיות.

שלושה אנשים קיבלו הוקרה פומבית על עבודתם בספריה על ידי מערכת ההוקרה הבריטית: וורה דואי OBE; דייוויד דיואן MBE (תרומה ותמיכה בתחום לימודי נשים); וז'אן פלורנס הולדר MBE (על ההתנדבות בספריית הנשים).

בית הספר לכלכלה בלונדון (LSE)

באביב 2012 הודיעה אוניברסיטת מטרופוליטן בלונדון, כי אינה יכולה עוד לשמש מעון לספרייה, מכיוון שרוב מבקרי הספרייה אינם שייכים לאוניברסיטה. היא אף איימה להגביל את השימוש בספרייה ליום בשבוע אם לא יימצא ספונסר חדש לספרייה. האוניברסיטה תכננה גם להפוך את בניין הספרייה למרכז תיאטרון והרצאות ששייך לאוניברסיטה. קמפיין מיוחד ל"הצלת ספריית הנשים" שאורגן על ידי הסניף הלונדוני של יוניסון פעל להבטיח את שימור אוספי הספרייה בכללותו, שימור הצוות המומחה שלה והשארתה בבניין הייעודי שנבנה במיוחד בשביל הספרייה. יותר מ-12000 חתימות נאספו לעתירה המתנגדת לצמצום או סגירת ספריית הנשים שהיא "אחת מספריות המומחים המפוארות בעולם" ו"נכס לאומי".

האוניברסיטה הזמינה הצעות ממוסדות שהתעניינו לקבל חסות על ספרית הנשים, וההצעה של בית הספר לכלכלה בלונדון (LSE) התקבלה. בהצעה זאת הבטיחה האוניברסיטה לשמר, לתחזק ולפתח את האוספים כחלק נפרד ועצמאי בתוך הספרייה למדע המדינה וכלכלה, עם חדר קריאה ייעודי ומרחב ארכיוני. ה-LSE הסכימה להמשיך להעסיק את העובדים הקבועים בצוות שרצו להמשיך לעבוד בספרייה. ההעברה נכנסה לתוקף ב־2 בינואר 2013. הבניין הקיים ברחוב אולד קסטל נשאר כחלק מאוניברסיטת מטרופוליטן בלונדון.

אוספים מרכזיים

הארכיונים הפרטיים בספריית הנשים

בספרייה נמצאים, בין השאר, המסמכים של לסלי עבדלה, אדלייד אנדרסון אליזבת גארט אנדרסון, לואיזה גארט אנדרסון, מרגרט קורבט אשבי, לידיה בקר, הלן בנטוויץ', רוזה מאי בילינגהרסט, צ'ילי בושייה, טלזי באורמן, ג'וזפין באטלר, ברברה קרטלנד, ג'יל קרייגי, אמילי וילדינג דיוויסון, שארלוט דספרד, ג'ודית האבאק, אמילי פייטפול, מיליסנט גארט פוסאט, וידה גולדשטיין, תרזה בילינגטון-גרייג, אלסבת האו, מרי לונדס, איליין שוולטר.

ארכיוני האגודות והארגונים

בספרייה נמצאים, בין השאר, האוספים של אגודת פוסאט, ליגת האמניות הסופרז'יסטיות, האגודה הלונדונית של הסופרז'יסטיות, האיחוד הלאומי של הסופרז'יסטיות, מרשם האוכלוסין של הנשים, משפחות חד הוריות, קמפיינים לביטול חוקי מחלות מידבקות, והאגודה להיגיינה מוסרית וחברתית, מועצת הנשים הבינלאומית, מועצת "הדלת הפתוחה", בתי החולים הסקוטים לנשים לשירות החוץ, קבוצת שש הנקודות, הליגה לחירות נשים, נשים בשחור בריטניה, הפדרציה הלאומית של ארגוני הנשים, הליגה הלאומית נגד הסופרז'יסטיות, והליגה להתנגדות נשים למיסים.

ידידי ספריית הנשים

ידידי ספריית הנשים מילאו גם תפקיד חיוני בקידום והבטחת המשך הצמיחה וההכרה של ספריית הנשים. ידידי ספריית הנשים תמכו בספריה במשך למעלה משלושים שנה, ובנסיבות רבות ומשתנות. החברים מגייסים כספים נדרשים להעצמת האוספים, ורכשו פריטים נדירים במכירה פומבית, מימנו דיגיטציה של ראיונות מוקלטים והעניקו חסות לתערוכות. הם גם מארגנים ביקורים במקומות ואוספים בעלי עניין מיוחד בתולדות הנשים הבריטיות.

• הספרייה הפמיניסטית, גם היא בלונדון.
• Fawcett Society, קבוצת צדקה ולחץ ברחבי בריטניה.
• ספריית נשים בגלאזגו.
• זכות נשים בבריטניה.
• כתיבת נשים (קטגוריה ספרותית).

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ספריית הנשים (באנגלית)

הערות שוליים