שורדיץ'

שורדיץ' (באנגלית: Shoreditch) הוא רובע אמנים בצד המזרחי של לונדון. שורדיץ' ממוקם בסמוך לשכונות הוקסטון ואיסט אנד המהוות את החלק הדרומי של רובע האקני בלונדון.

חלקים מסוימים מרובע טאוור האמלטס של העיר לונדון הנמצאים בשכנות גם נחשבים לפעמים כחלק משורדיץ'.

במאה ה-16, שורדיץ' היה מרכז חשוב של התיאטרון האליזבתני, ומאז אותה תקופה נחשב למרכז חשוב בתחומי התרבות והבידור.

מאפיינים

האזור נחשב כיום לאופנתי ובו מוקדי אמנות רבים, גלריות לאמנות, חנויות של מעצבים ועוד. יש באזור שורדיץ' גם מוקדי בילוי רבים מסוגים שונים בתי קפה, מסעדות, ברים ומועדונים בהם מבקרים אמנים ומעצבי דעת קהל. מוקדי הבילוי נמצאים בעיקר מסביב לרחובות היי סטריט, גרייט איסטרן סטריט ואולד סטריט. בשורדיץ' יש גם סצנה קולינרית אקלקטית שכוללת בין היתר רשתות מסעדות טרנדיות, גסטרופאבים יוקרתיים ומסעדות נודלס. כמו כן, יש באזור הרבה חנויות רטרו. האזורים שקרובים ביותר למרכז לונדון ולאורך כביש A10 נחשבים לאזורים הפופולריים ביותר לצורכי מסחר. שאר אזורי שורדיץ' משמשים בעיקר למגורים.

אחד הדברים המרכזיים והבולטים בשכונה הם ציורי הגרפיטי הצבעוניים שמקשטים את קירות הבניינים. לא מדובר בגרפיטי של כיתובים גרפיים וסיסמאות שונות אלא באמנות רחוב עם ציורי ענק מושקעים ומעניינים. מאפייני השכונה הביאו בעשורים האחרונים לעלייה בפופולריות של שורדיץ' בקרב תיירים, בהשוואה לתקופות בעבר בהן תיירים לא נהגו להגיע לשם וגם לא מקומיים מאחר שהאזור נודע כמוקד לפשיעה.

טופונימיה (יסוד של שם מקום גאוגרפי)

איותים מוקדמים של השם שורדיץ' באנגלית בשנים 1148–1221 כללו את הווריאציות (בסדר כרונולוגי):

Soredich

Sordig

Soresdic

Schoresdich

ושמות נוספים דומים.

ישנה הסכמה של חוקרים בתחום לגבי מקור השם הנובע מאנגלית עתיקה, במקור: scoradīc. בפירוש מילולי: "תעלת חוף". למרות ההסכמה לגבי מקור השם, קיימת מחלוקת לגבי זהות ה"חוף" ממנו נגזר השם. אילרט אקוול, פרופסור לשפה האנגלית, העלה בשנת 1936 טענה בנוגע לאותו חוף הנחשבת נפוצה עד היום: שייתכן בבמילה "תעלה" הכוונה היא לתעלה שמובילה ל"חוף" - זאת אומרת גדה של נהר התמזה. חוקרים אחרים, לעומת זאת, ערערו על טענה זו בנימוק שהעיר לונדון שוכנת בין שורדיץ' לבין התמזה. איות אחר שהציע ג'ון סטו בשנת 1598, Sewers Ditche, מעלה את האפשרות שהשם יכול היה להתייחס במקור לתעלת ניקוז או אפיק מים. בעבר מדובר היה באזור ביצתי וייתכן שהשם קושר לנתיב המרכזי של נהר וולברוק, שמוצאו בהוקסטון, וכיום זורם לאורך דרך Curtain, שם היה בעבר התיאטרון באותו שם, Curtain Theatre .

האטימולוגיה העממית בנוגע למקור השם טוענת כי במקור שם השכונה היה "תעלת החוף" על שם ג'יין שור שנודעה כפילגשו של מלך אנגליה, אדוארד הרביעי ואמורה הייתה להיקבר בתעלה באזור. אגדה זו מונצחת עד היום על ידי ציור גדול בספריית סניף האגרסטון, בו נראית גופתה של שור נשלפת מהתעלה, ועל ידי עיצוב אריחי קיר מצוירים בחנות ברחוב שורדיץ' המציג את פגישתה של שור עם אדוארד הרביעי. עם זאת, האזור היה ידוע בשם שורדיץ' עוד הרבה לפני שג'יין שור חיה: בסקר לונדון למשל, בשנים 1148- 1260 יש כ-26 אזכורים המשתמשים בגרסה כלשהי של השם.

על פי תיאוריה אחרת, שגם היא הוכחשה, נטען כי השם נגזר משמו של סר ג'ון דה סורדיץ', שהיה אדון האחוזה בתקופת שלטונו של מלך אנגליה, אדוארד השלישי (1327 – 77).

היסטוריה

מקורות

כיום שורדיץ' נחשבת לחלק מלונדון הפנימית אך בעבר מדובר היה בפרבר ששכן מחוץ לעיר לונדון ובמרכזו כנסיית שורדיץ' בצומת הדרכים בה נחצו רחובות היי-סטריט וקינגסלנד על ידי רחוב אולד ודרך האקני.

המסלול המזרחי-מערבי של רחוב אולד סטריט ודרך האקני היה כנראה גם דרך רומית, המחברת את סילצ'סטר עם קאמולודונום, ועוקפת את עיריית לונדון דרומה.

כנסיית שורדיץ היא ממקור עתיק. הכנסייה מופיעה בשורה המפורסמת "כשאני אתעשר אומרים הפעמונים של שורדיץ'", ובמחרוזת שירי הילדים האנגלית "תפוזים ולימונים".

שייקספיר והתיאטרון האליזבתני

בשנת 1574 אסרו שלטונות העיר לבנות בתי עינוגים באזור העיר לונדון, וכתוצאה מכך נבנו תיאטראות בפרברים, מעבר לתחום שיפוטה.

הראשון שבהם נפתח בשנת 1576, כאשר ג'יימס בורבאג' בנה את בית העינוגים הראשון באנגליה שכונה "התיאטרון", במקום הפריורי (שמונצח היום על ידי לוחית על Curtain Road).

ויליאם שייקספיר התגורר בקרבת מקום בנכס המשקיף על כנסיית סנט הלן באזור בישופסגייט בתוך העיר. מחזותיו המוקדמים שלו הוצגו לראשונה בתיאטראות בשורדיץ'. המחזות רומיאו ויוליה והנרי החמישי הוצגו כאן לראשונה וגם גרסה מוקדמת של המלט הועלתה לראשונה בשורדיץ'.

החברה של שייקספיר העבירה את יסודות "התיאטרון" לסאות'ווארק עם תום חוזה השכירות בשנת 1599, על מנת לבנות את תיאטרון הגלוב. תיאטרון הווילון המשיך לפעול והציג מחזות בשורדיץ' עד שנת 1627 לפחות.

המאה ה-17 והמאה ה-18

במהלך המאה ה-17 עברו לאזור סוחרי משי עשירים והוגנוטים צרפתים, והקימו תעשיית טקסטיל שמרכזה מדרום לשורדיץ'. עד המאה ה-19, שורדיץ' שימש גם כמרכז של תעשיית הרהיטים שמונצח כיום במוזיאון ג'פרי שבדרך קינגסלנד. תעשיות אלה התמעטו מאוד בסוף המאה ה-19.

בידור ויקטוריאני

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שורדיץ' היה מרכז בילוי שהתחרה במרכז של רובע וסט אנד והיו בו תיאטראות רבים ואולמות מוזיקה (מיוזיק הולס):

• תיאטרון National Standard - היה בסוף המאה ה-19 אחד התיאטראות הגדולים בלונדון. בשנת 1926 הוסב לקולנוע בשם "אולימפיה החדשה". הבניין נהרס בשנת 1940. סימס ריבס, גברת מריוט וג'יימס אנדרסון הופיעו כאן; כמו כן הוצגו בו תוכניות של אופרה קלאסית ואפילו שייקספיר, עם שחקנים ובהם הנרי אירווינג. תיאטרון זה היה יריב רציני לתיאטראות ווסט אנד. ג'ון דאגלס (שהיה הבעלים, משנת 1845) כתב מכתב שפורסם בעקבות פתיחת תיאטרון דרורי ליין, בו ציין בין היתר כי "מונית, שצוירה על ידי סוס חי, שימשה בדרמה שלי ... והופקה בתיאטרון עם גשם אמיתי, שיטפון אמיתי ובלון אמיתי."
• אימפריית שורדיץ', הידועה גם בשם The London Music Hall - התיאטרון קם בשנת 1856 ונבנה מחדש בשנת 1894 על ידי פרנק מצ'ם, האדריכל של האקני אמפייר. צ'ארלי צ'פלין הוקלט בהופעה כאן בתחילת דרכו, לפני שהתפרסם באמריקה. התיאטרון נרכש בשנת 1934 על ידי עסק ווילונות סמוך ונבנה מחדש כמחסן.
• אולם המוזיקה המלכותי של קיימברידג' - The Royal Cambridge Music Hall, נהרס בשריפה ב-1896 ונפתח מחדש שנה לאחר מכן על ידי האדריכל שתכנן גם את תיאטרון בריטניה, בהוקסטון הסמוכה.

אף אחד ממקומות הבילוי הללו לא שרד עד היום, למרות מספר ניסיונות פתיחה מחדש של חלק מהם.

פריטים מסוימים מאוספי מקומות בידור אלו שרדו ומוצגים באוספים של מכון בישופסגייט ומוזיאון ויקטוריה ואלברט.

מלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה החליט מי שהיה אז ראש העיר על גיוס של גדוד חברים מתנדבים מרחבי הרובע שישמש יחד כגדוד ה-20 (שורדיץ') וגדוד מידלסקס (גדוד הדוכס מקיימברידג'). גדוד מידלסקס זכה לכינוי "Die-hards".

במשך רוב זמנה בשירות פעיל בקווים במלחמה, היחידה צורפה לחטיבה 118, חלק מהדיוויזיה ה-39. הגדוד היה מעורב בפעולות רבות בחזית המערבית בשנים 1916-1918.

לפני מלחמת העולם השנייה

דוכן הקפה של סיד הוקם בשדרת קלברט, שורדיץ' בשנת 1919 ופעל ברציפות עד 2019.

אולפני גיינסבורו שכנו בתחנת כוח לשעבר, ברחוב פול, ליד תעלת ריג'נטס. אולפני הקולנוע פעלו שם משנת 1924 עד שדעכו ונסגרו לבסוף בשנת 1951.

הפצצות מלחמת העולם השנייה

כל אזור שורדיץ' הופצץ בכבדות במהלך מלחמת העולם השנייה וכ־495 מתושבי האזור נהרגו.

האזור נפגע מפצצות מסוגים שונים והרס אזורי הדיור והתעשייה בסופו של דבר הביא לאפשרות ליצור שני פארקים, פארק שורדיץ' ופארק הגרסטון.

לאחר המלחמה

הפופולריות של אזור שורדיץ' ירדה משמעותית לאחר המלחמה בגלל סיבות שונות, בין היתר ירידה בתנאי הדיור ותחרות רבה עם אזורים אחרים בתחומי תעשיות טקסטיל והריהוט. מצב זה הוחמר בגלל ההרס הרב של אפשרויות דיור בבליץ במהלך מלחמת העולם השנייה, ועל ידי פיתוח מחדש שנעשה ללא מחשבה ורגישות רבה, בתקופה שלאחר המלחמה.

כיום

בעבר נחשב שורדיץ' כאזור שמאכלס את מעמד הפועלים ברובו, אך מאז שנת 1996 הפך שורדיץ' לחלק פופולרי ואופנתי בלונדון, המזוהה במיוחד עם תעשיות בתחומי היצירה השונים. לעיתים קרובות התמזג עם אזור הוקסטון הנמצא בשכנות, האזור היה נתון לג'נטריפיקציה משמעותית, עם עליות נלוות במחירי הקרקע והנכסים. מבני תעשייה לשעבר הוסבו למשרדים ודירות, ואילו אזורי

Curtain Road ו-Old Street בולטים יחסית במגוון רחב של מקומות בילוי המציעים תחרות רצינית למקומות הבילוי בווסט אנד. גלריות אמנות, ברים, מסעדות, עסקים בתחום התקשורת והבניין של קמפוס הקולג' הקהילתי הם מאפיינים של שינוי זה.

באמצע שנות השישים, הרחובות הראשיים של שורדיץ' אוחדו למערכת חד כיוונית באורך של קילומטר, שנהייתה מקושרת לאלמנטים שליליים בעיני הציבור, כמו למשל: עומסי תנועה, תנאים לא טובים להליכה ורכיבה על אופניים, שיעורים גבוהים של תאונות מסוגים שונים ועיכובים רציניים בתחבורה הציבורית. לאחר קמפיין ממושך ולחץ ציבורי הסכימו אז מי שהיו ממונים על פרויקט התחדשות תחבורתית עירונית בלונדון להחזיר את מרבית הרחובות לתנועה דו כיוונית, פרויקט שהושלם בסוף 2002.

גֵאוֹגרַפיָה

שורדיץ' ממוקמת על פני שטח רחב יחסית אך מרכזה ההיסטורי ממוקם מדרום לרחוב העתיק, סביב רחוב שורדיץ' וכנסיית שורדיץ'. מחוזות הוקסטון והגרסטון היו חלק היסטורי משורדיץ' עוד מתקופת ימי הביניים; עם זאת, היקפם מעולם לא הוגדר רשמית.

למרות ששורדיץ' בעבר היה אזור מוגדר ותחום היטב, בשנים האחרונות השתנתה מעט תפיסת גבול האזור, מה שהתאפשר לאחר שבשנת 1965 שכונות מטרופוליטן שורדיץ' התמזגו עם כמה אזורים שכנים והפכו להיות בעצם החלק הדרומי של רובע האקני בלונדון.

תושבים מקומיים בולטים

• ראסל בראנד, שחקן וקומיקאי
• ריצ'רד בורבג', שחקן. נודע בזכות ביצועיו בתפקידיו במחזות שייקספיר: המלט, ריצ'רד השלישי וכו'. נקבר בכנסייה.
• ויליאם ג'יימס בלקלוק, אמן הנוף הבריטי, נולד בשורדיץ 'בשנת 1816
• לוק אוונס, זמר וולשי, שחקן מוזיקלי ושחקן קולנוע. כיום מתגורר בשורדיץ'
• תומאס פיירצ'יילד, גנן, האדם הראשון שייצר מדעית הכלאה מלאכותית
• הנרי האט, אמן קעקועים מפורסם; בין לקוחותיו בוי ג'ורג', אלכסנדר מקווין, איימי ווינהאוס
• דמיאן הירסט, אמן ופסל אנגלי, זוכה פרס טרנר לשנת 1995, מן האמנים הבולטים בקבוצת אמנים בריטים צעירים (YBAs). היה בין האמנים הבולטים בפיתוח זירת האמנות באזור בראשית שנות התשעים
• כריסטופר מארלו, מחזאי משורר ומתרגם אנגלי, מהעידן האליזבתני. התגורר בנורטון פולגייט, וכתב הצגות בתיאטראות שורדיץ'
• מאט מונרו, הזמר שזכה לכינוי "סינטרה הבריטית", המפורסם בשירתו בפסקול הסרט הג'וב האיטלקי ושירי הנושא של הסרטים לחופש נולדה ומרוסיה באהבה
• ג'יימס פרקינסון, מנתח, רוקח, גאולוג, פליאונטולוג ופעיל פוליטי שחקר את המחלה שלימים תקרא מחלת פרקינסון
• ויליאם סומרס, הליצן של הנרי השמיני; קבור בכנסיית שורדיץ'.

קישורים חיצוניים

• מפת שורדיץ'
• מה חושבים מטיילים על שכונת שורדיץ', למטייל
• אתר עיריית שורדיץ' (באנגלית)
• אתר המציג מפות מאויירות של שורדיץ' שיצרו אמנים מקומיים

הערות שוליים