קפה פרוקופ

קפה פרוקופ (בצרפתית: Café Procope) ב- l'Ancienne Comédie, ברובע השישי של פריז הוא אחת מהמסעדות העתיקות בפריז. הוא נפתח ב-1686 בידי הסיציליאני פרנצ'סקו פרוקופיו די קולטלי, וקיבל את ההשראה מההיסטוריון פרוקופיוס, שספרו "אנקדוטה", שהיה ידוע עליו מזה זמן רב, התגלה בספריית הוותיקן ופורסם בפעם הראשונה בשנת 1623. הוא גולל את השערוריות של יוסטיניאנוס הראשון, קיסריתו הרקדנית לשעבר וחצרו.

היסטוריה

קפה פרוקופ, ברחוב שנקרא אז rue des Fossés-Saint-Germain-des-Prés, החל כבית קפה שם יכלו בני האצולה האופנתיים לשתות קפה, המשקה האקזוטי שהוגש בעבר במסבאות, או לאכול סורבה, מוגש בכוסות חרסינה בידי מלצרים בלבוש "טורקי" אקזוטי.

נשות הלווייה שהופיעו בקפה פרוקופ בימיו הראשונים נעלמו במהרה. ב-1689 נוסדה הקומדי פראנסז מעברו השני של הרחוב, מכאן שמו המודרני של הרחוב – ופרוקופ נודע כבית קפה :"תיאטרלי", ונותר כך. ב-18 בדצמבר 1752 שרוסו פרש לפרוקופ לפני שהסתיימה הצגת מחזהו האחרון, נרקיס, כשהוא מודע מאוד, כעת כשהעפיל לפסגת ההצלחה, הוא אמר בפרהסיה, כמה משעמם היה הכול על הבמה.

הייתה זו תערובת שאין לה אח ורע שהפתיעה מבקרים, אם כי אף אחד לא הבחין בהיעדרן של נשים. לואי, האביר ממאיי ב- Les Entretiens des caffés ציין בשנת 1702: "בתי הקפה הם מקומות נעימים ביותר, וכאלה שאדם יכול למצוא בהם את כל סוגי האנשים. שם ניתן למצוא אצילים צעירים, מנעימים את זמנם, שם ניתן לראות את המלומדים שבאו לנוח מכובד מעמסו של המחקר, שם ניתן להתבונן באחרים עתירי משמנים. אלה, בקול מורם, מהללים את כל שצריך לקלס, ומאשימים את כל שראוי לשבח. כמה מבדר לבעלי שאר הרוח להיות שופטי הטעם הטוב ולהחליט בטון תקיף מה בא על קיצו."

לכל אורך המאה השמונה עשרה, הייתה בראסרי פרוקופ מקום המפגש של הממסד האינטלקטואלי ושל ה-nouvellistes הרכילאים, ששיחותיהם נרשמו בדוחו"ות המשטרה.

לא כל האנציקלופדיסטים שתו ארבעים כוסות קפה כמו וולטר, שערבב את שלו בשוקולד, אבל הם נפגשו בפרוקופ, וכך גם בנג'מין פרנקלין, ג'ון פול ג'ונס ותומאס ג'פרסון.

אלן-רנה לסאז' תיאר את ההמולה בפרוקופ בספרו La Valise Trouvée ‏ (1740): "יש גאות ושפל בקורותיהם של כל האנשים, אצילים וטבחים, צלולים ושיכורים, תוהו ובוהו, כולם מפטפטים במקהלה לשמחת לב." "בערבוביה הדמוקרטית ההולכת וגוברת ראוי לציין שעדיין אין בנמצא נשים", ציין לואי-סבאסטיין מרסייה כמה שנים אחרי מותו של וולטר, וכך "נדמה כי כל עבודותיו של יליד פריז זה נעשו בשביל עיר הבירה. היא שעמדה עמד בראש מעייניו כשכתב. ביצירתו פנה אל האקדמיה הצרפתית, לקהלה של הקומדי פראנסז, לקפה פרוקופ ולחוג מוסקטרים צעירים. כמעט לא היה דבר אחר בטווח ראייתו."

המצנפת הפריגית, שתהיה לסמלה של החירות, הוצגה לראשונה בפרוקופ במהלך המהפכה. רובספייר והקורדליירים דנטון ומארה השתמשו כולם בבית הקפה כמקום המפגש שלהם. לקוח מפורסם אחר היה אלכסנדר פון הומבולדט, שאכל כאן ארוחת צהריים מדי יום במהלך שנות העשרים של המאה ה-19, החל מ-11.00 בבוקר עד לצהריים. קפה פרוקופ שמר על חותמו הספרותי. אלפרד דה מיסה, ז'ורז' סאנד, גוסטאב פלאנש, הפילוסוף פייר לרו', קוקי, עורכו של הלה מונד ואנטול פראנס היו כולם אורחים קבועים. בתקופת הקיסרות השנייה ביקר כאן דרך קבע אוגוסט ז'אן-מארי ורמורל מה-Le Reforme או לאון גמבטה ודנו בתוכניתם לרפורמה חברתית.

קפה פרוקופ עבר שיפוצים והתחדשות ב-1988–1989 בסגנון המאה ה-18. הקירות נצבעו באדום בסגנון פומפיי, והותקנו בו נברשות בדולח, דיוקנאות סגלגלים של אישים ולקוחות בעלי שם מן העבר, ופסנתר. המלצרים הולבשו במדים מהפכניים לכאורה. הקפה הוותיק ביותר בפריז ממשיך לפעול מאז היווסדו ב-1686 ברחוב rue de l'Ancienne Comedie.

ראו גם

• קפה ספרות (סנקט פטרבורג)

לקריאה נוספת

• אביטל ענבר, תענוגות פאריס, הוצאת בבל, 2003; עמ' 48, 194.
• הפילוסופית, מאת פטר פרנגה, תרגום מגרמנית: יוסיפיה סימון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קפה פרוקופ

• קפה פרוקופ, ברשת החברתית פייסבוק
• קפה פרוקופ, ברשת החברתית אינסטגרם
• Weinberg, Bennett Alan; Bealer, Bonnie K. (2001). "Europe wakes up to caffeine". The World of Caffeine: the science and culture of the world's most popular drug. New York: Routledge. ISBN 0415927226.

הערות שוליים