תיאטרון בוף דו נור

תיאטרון בוף דו נור (בצרפתית: Théâtre des Bouffes du Nord) הוא התיאטרון של הבמאי פיטר ברוק מאז שנת 1974 ועד שנת 2008. זהו אולם תיאטרון ומסעדה, הנמצאים באזור רחוב "דה לה שאפל" (de la Chapelle) שברובע ה-10 בצפון פריז, מול מטרו "דה לה שאפל". המסעדה היא חלק בלתי נפרד מן התיאטרון, וישנם מעברים המאפשרים לשחקנים לשהות בזמן ההפסקות במסעדה, ללא ידיעת הקהל. בתום ההצגה, וגם לפני פתיחת שעריו של התיאטרון, ניתן לפגוש במסעדה האינטימית את שחקניו של ברוק ואת מנהלי התיאטרון והעובדים בו.

היסטוריה

התיאטרון נבנה בשנת 1876 ושמו היה "תיאטרון מולייר", עד שנת 1904. בשנים 1876–1893 ניהל אותו אבל באלה (Abel Ballet) והוא אירח בו את אורליאן לינייה-פו (Aurélien Lugné-Poë) ולהקתו "תיאטרון דה ל'אוור" (Théâtre de l'Œuvre). כך שהמקום הפך להיות מרכז חשוב לפעילות אמנותית, למעשה עד סוף מלחמת העולם השנייה. בחודש מאי 1945, הבמאי הצעיר ז'אן סרז' (Jean Serge) שינה את שם התיאטרון וכינה אותו: "תיאטרון הצמתים" - "תיאטר דה קארפור" (Théâtre des Carrefours). אך למרות זאת, המשיך האולם להיות נעול עד שנת 1952 משום שלא עמד בחוקי האבטחה שנוהלו בידי המשטרה הצרפתית.

רק בשנת 1974 נפתח התיאטרון וניתן לו שמו החדש, "תיאטרון בוף דו נור", בהשפעת המנהלת האדמיניסטרטיבית מישלין רוזאן (Micheline Rozan) וכמובן המנהל האמנותי, פיטר ברוק. באולם יש כ-503 מושבים. ראשית, ישנם מושבים בגובה הבמה בעלי רצפה משותפת, המוגבהים בהדרגתיות ככל שמתרחקים מן הבמה. וכמו כן קיימות עוד כשלוש קומות של מושבים מעל הבמה שאינם רחוקים ממנה. כך שמכל מקום באולם ניתן לחוש קרבה רבה לשחקנים. קהל צופים היושב בקרבת הבמה עשוי לחוש אינטימיות רבה ואף מגע פיזי, כמעט, עם השחקנים.

מאז שנת 1993 התיאטרון נרשם בצרפת כמבנה היסטורי שמור על ידי משרד התרבות הצרפתי.

בשנת 2008 החליט פיטר ברוק לעזוב לאט ובהדרגתיות את הניהול הכולל של התיאטרון ולהעניקו בשנת 2010 לאוליבייה מנטאי (Olivier Mantéi) ולאוליבייה פובל (Olivier Poubelle) הבאים מעולם המוזיקה.

בשנת 2009 תקציב התיאטרון המסובסד, מטעם משרד התרבות הצרפתי, הגיע לסך של 1,300,000 יורו.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון בוף דו נור

• תיאטרון בוף דו נור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)